מבחינת הטיפול בהיצרות עורקי תרדמה – הוצגו נתונים אודות טיפול TCAR (Transcarotid artery revascularization). במהלך טיפול זה מבוצע חתך רוחבי קטן בצוואר ומבוצעת חשיפה מינימלית של עורק תרדמה משותף (Common Carotid Artery) וכן דיקור של וריד פמורלי.

במהלך הפעולה מבוצעת הנחת סטנט דרך דיקור עורק תרדמה משותף וכן מבוצעת הזרמת דם בכיוון הפוך (Reversed Flow - מעורק תרדמה לוריד פמורלי), בכדי להגן מתסחיפים בזמן הנחת הסטנט. ד"ר פטר שניידר מאוניברסיטת קליפורניה, סן פרנסיסקו, ארה"ב הציג, שמדובר כעת בשיטת טיפול עדיפה במטופלים אשר בסיכון גבוה לאנדרטרקטומיה (CEA).

באופן כללי האנטומיה העדיפה לביצוע TCAR הינה כאשר ההיצרות הינה במרחק של 5 ס"מ או יותר מאזור הדיקור בעורק התרדמה המשותף, עורק תרדמה המשותף הינו ללא מחלה ושההיצרות בביפורקציה של עורקי תרדמה מתאים להנחת סטנט. מבחינת הבטיחות של הפעולה, אחוז האירועים המוחיים סביב הפעולה דומה לזה של CEA ונמוך יותר מאשר TF-CAS (TransFemoral Carotid Artery Stenting). עוד יתרון של שיטת ה-TCAR ביחס ל-TF-CAS הינו שאין מעבר דרך קשת אאורטה.

מחקרים קודמים הראו שכשליש מאירועים מוחיים בזמן TF-CAS הינם לא איפסי-לטרלים. מחקרי בטיחות נוספים אשר בחנו בדיקות DW-MRI של מטופלים לאחר התערבות בעורקי תרדמה, הראו שלכ-80% ממטופלים שעברו TF-CAS יש לזיות חדשות במוח (רובן א-סימפטומטיות) לעומת רק כ-20% ממטופלים לאחר TCAR או CEA. ד"ר שניידר ציין את מחקר ROADSTER 2 אשר כלל 165 מטופלים סימפטומטיים ובו התוצאות של TCAR היו מצוינות וכמעט וזהות לתוצאות של CEA.