מתקצר: ד"ר יאיר עדן

לטקסט המלא

מבוא:

איסכמיה כרונית המסכנת איברים (CLTI) היא השלב הסופי של מחלת עורקים היקפיים (PAD) ומאופיינת בכאבי במנוחה ו/או אובדן רקמות. חומרת מצב זה מומחשת על ידי שיעורי קטיעה של 25% ושיעורי תמותה של 40% שנה לאחר האבחנה.

בעשורים האחרונים עם השיפור בניהול גורמי הסיכון נרשמה ירידה בשיעורי התמותה והקטיעה. למרות שרה-וסקולריזציה נותרה אבן היסוד של הטיפול, שיעורי הקטיעה לאחר שנה נותרו גבוהים ועומדים על כ15%. 

בעשור האחרון, טיפול אנדווסקולרי (ERT) צבר פופולריות עקב הזדקנות האוכלוסייה, שכיחות גבוהה יותר של CLTI בקשישים וזמינות הולכת וגוברת.  התערבויות אנדוסקולריות עדיפות בקשישים תשושים עם תוחלת חיים מוגבלת, בעוד שניתוח בגישה פתוחה מבוצע בתדירות גבוהה יותר במטופלים צעירים.

למרות שלמטופלים מבוגרים יש שכיחות גבוהה של יתר לחץ דם, יתר כולסטרולמיה והיסטוריה של מחלות לב וכלי דם, מטופלים צעירים סובלים מסוכרת, אי ספיקת כליות כרונית ועישון בתדירות גבוהה יותר. המטרה העיקרית שלנו היא לבצע ניתוח תלוי גיל של תמותה, תחלואה והישרדות ללא קטיעה של שתי גישות אלו במטופלים עם CLTI בעולם  הקליני האמתי. המטרה המשנית היא לחקור גורמי סיכון הקשורים לתמותה.

שיטות:

מטופלים שעברו רה-וסקולרזציה לאחר אירוע הראשון של CLTI בין 2013 ל-2018, בשני מרכזים רפואיים בהולנד ובבלגיה, נכללו במחקר עוקבה רטרוספקטיבי זה.

המטופלים חולקו ל-2 קבוצות טיפוליות (OSR ו-ERT) שכל אחת מהן חולקה ב-3 קבוצות גיל: קבוצת גיל מוקדמת < 65 שנים (G1), קבוצת גיל ביניים 65-74 שנים (G2) וקבוצת גיל קשישים ≥ 75 שנים (G3).

תוצאות:

במהלך תקופת המחקר 274 גפיים (43.9%) טופלו בגישה פתוחה ו-350 גפיים (56.1%) בגישה אנדו-ווסקולרית.

האוכלוסייה הצעירה (G1) היא רק חלק קטן מאוכלוסיית ה-CLTI כולה, כלומר עבור  22% מהניתוחים הפתוחים ו- 18% מהניתוחים האנדו- ווסקולריים.

פרופיל הסיכון של קבוצת הגיל המוקדמת התאפיין במין זכר ועישון, בעוד שקבוצת הגיל המבוגרת התאפיינה  בזרימה עורקית לקויה, איבוד רקמות, יתר לחץ דם, עודף כולסטרול, מחלת כליות כרונית, היסטוריה של מחלות לב, מחלת ריאות חסימתית כרונית, ומחלת כלי דם במוח. שיעורי הקטיעה לאחר שנה היו דומים בין קבוצות הגיל.

עם זאת, שיעורי תמותה גבוהים משמעותית במהלך שנה נצפו במטופלים מעל גיל  75 בהשוואה לשיעורי תמותה הנמוכים במטופלים מתחת לגיל זה P = 0.001 )). זיהינו כי גורמי סיכון לתמותה לאחר ניתוח הגישה פתוחה הינם: גיל, רמת המוגלובין לפני הניתוח, אובדן רקמות היסטוריה של מחלת ריאות חסימתית כרונית, היסטוריה של אירוע מוחי,  התפתחות דלקת ריאות לאחר ניתוח,  ואירוע מוחי לאחר הניתוח.

מסקנות:

אוכלוסיית המטופלים עם איסכמיה כרונית המסכנת איבר מורכבת ברובה ממטופלים מבוגרים ורק חלק קטן ורק חלק קטן תחת לגיל 65.

שיעורי התמותה בקרב קבוצה זו גבוהים במידה ניכרת  ללא קשר לגישה הניתוחית הנבחרת וגדולים פי 3 עד 4 מהצפוי באוכלוסייה הכללית.

ביחס לנתון זה, אנו מניחים שהתערבויות למניעת דליריום לאחר ניתוח ותיקון אנמיה טרום ניתוחית עשויות להיות מוצדקות מכיוון שהן נראים כגורמי סיכון עצמאיים לתמותה.

Smet, N., Fourneau, I., Roeleveld, H., Boonman-de Winter, L., Schraepen, C., Favoreel, M., & van der Laan, L. (2022, April 5). Age-Dependent Outcome of First-Line Endovascular and Surgical Revascularization Strategies in Chronic Limb-Threatening Ischemia. Annals of vascular surgery.