מטרות המחקר – מטרתו של מחקר זה הנה לתעד את ההתייצגות הקלינית, הניהול והתוצאות של מטופלים המתייצגים עם קרע מאוחר של שק מפרצת אאורטה בטנית לאחר תיקון אנדוסוקלארי קודם (EVAR) ולחקור איזה פקטורים עשויים להשפיע על התמותה הפרי-אופרטיבית.
שיטות – זוהי מטא-אנליזה סיסטמית של מחקרים רלוונטים שבוצעה בפברואר 2024 בהתאם להנחיות PRISMA. נכללו בסקירה מחקרים שדיווחו על תיקון פתוח או על EVAR לטיפול בקרע מאוחר של מפרצת (יותר מ-30 יום) לאחר EVAR קודם. התוצא העיקרי היה תמותה פרי-ניתוחית (בתוך בית החולים או עד 30 יום מהפעולה). בוצעו גם מטא-אנליזה לאפקטים רנדומליים ומטא-רגרסיה על מנת לבדוק את האפקט של מספר מסתנים על התמותה הפרי-אופרטיבית.
תוצאות - נכללו בסקירה זו 30 מחקרים הכוללים 743 מטופלים עם 746 אירועי קרע מפרצת. ההיארעות המצטברת של קרע לאחר EVAR במהלך מעקב ממוצע של 5 שנים הייתה 1.5%. משך הזמן הממוצע בין ניתוח ה-EVAR המקורי לבין הקרע היה 48 חודשים. שיעור המעקב הממוצע היה 68% וב-32% מהמקרים הייתה לפחות התערבות חוזרת אחת לפני הקרע. הגורמים העיקריים לקרע היו דלף מסוג 1 ומסוג 3 (88%). בערך שליש מהמטופלים התייצגו כשהם לא יציבים מבחינה המודינאמית. מבין המטופלים שעברו ניתוח, 38% (כ-247 מטופלים) טופלו אנדוסקולארית ואילו 62% (409 מטופלים) עברו ניתוח פתוח. התמותה הפרי-אופרטיבית המשותפת הייתה 29.5%, והייתה נמוכה משמעותית בקבוצת התיקון האנדוסקולארי. מטא-רגרסיה הראתה שניכר שהתמותה הפרי-אופרטיבית נמוכה יותר בשנים האחרונות, נמוכה יותר בסדרות גדולות בתתי הקבוצות של טיפול אנדוסוקלארי וגבוהה יותר כאשר במהלך ניתוח פתוח יש צורך בהוצאה של כל הסטנטגרפט.
מסקנות - קרע מאוחר לאחר EVAR קודם הוא אירוע הרסני עם סיכון משמעותי לתמותה. EVAR קשור בתמותה פרי-אופרטיבית נמוכה יותר משמעותית, ויש להעדיף אותו כאשר ניתן לבצעו. כאשר יש צורך בניתוח פתוח, הוצאה של כל הסטנטגרפט כרוכה בתמותה גבוהה יותר ועל כן יש לעודד שימור של מרכיבי הסטנטגרפט שהנם עדיין פונקציונאליים.
למאמר המלא
References: Koudounas, Georgios et al. “Rupture after previous endovascular abdominal aortic aneurysm repair: A meta-analysis and meta-regression analysis of factors influencing perioperative mortality.” Journal of vascular surgery vol. 82,3 (2025): 1097-1110.e3. doi:10.1016/j.jvs.2025.02.048