מטרות המחקר – מחלה חסימתית אינפרה-פופליטאלית מבודדת מציגה אתגרים קליניים משמעותיים עקב האפשרויות המוגבלות לטיפול ארוך טווח ושיעורי הצלת הגפה וההישרדות הנמוכים. למרות שהטיפול האנדוסקולארי התבלט עקב גישתו הפחות פושנית, מעקף פופליטאלי דיסטאלי (PDB) מספק גישה פתוחה אפקטיבית שמצריכה דיסקציה ואורף מעקף מינימאליים. מטרתו של מחקר זה היא להשוות את התוצאות בעולם האמיתי של PDB לעומת טיפול אנדוסקולארי למחלה חסימתית אינפרה-פופליטאלית באיסכמיה כרונית מסכנת גפה (CLTI) משנית למחלה חסימתית המבודדת לכלים האינפרה-פופליטאליים.
שיטות – זוהו ב-Vascular Quality Initiative (VQI) מטופלים שעברו PDB או או טיפול אנדוסקולארי אינפרה-פופליטאלי מבודד עקב CLTI בין 2010 ו-2024. PDB הוגדר כמעקף שבועצ באמצעות סגמנט יחיד של וריד ספנה גדולה שה-Inflow שלו הוא העורק הפופליטאלי מעל או מתחת לברך. מטופלים עם מחלת כלי דם נוספת פרוקסימלית יותר הוצאו מהמחקר. טיפול אנדוסוקלארי אינפרה-פופליטאלי הוגדר כאנגיופלסטיה על ידי בלון תוך-לומינלי, אטרקטומיה ו/או סטנטים לעורקים הטיביאליים. מטופלים שעברו גם התערבויות פמורו-פופליטאליות או שקיים מעקף באותה הגפה הוצאו מהמחקר. בוצע propensity score matching על מנת לאזן את המשתנים בין הקבוצות ולנסות להימנע מהטיות. התוצאים העיקריים היו הישרדות, הישרדות ללא קטיעה, primary patency ו-major adverse limb event (MALE) המוגדר כשילוב של קטיעה ו/או התערבות חוזרת.
תוצאות - סך הכל 3619 מטופלים עברו PDB והותאמו ל-10,857 מטופלים שעברו טיפול אנדוסקולארי אינפרה-פופליטאלי. כל מאפייני הבסיס והנתונים הדמוגרפיים אוזנו לאחר propensity score matching בין שתיה קבוצות. השימשו ב-PDB למחלה חסימתית אינפרה-פופליטאלית פחת מ-25% ל-5% בין 2010 ו-2023, בעוד ששכיחות הטיפול האנדוסקולארי עלתה בהתאמה. PDB נקשר במשך אשפוז ממושך יותר משמעותית (6 ימים לעומת יום 1) ושיעורים גבוהים יותר של תמותה בתוך בית החולים (1.4% לעומת 0.9%), אירוע לבבי (2.5% לעומת 0.4%), אי ספיקת כליות חריפה (7.2% לעומת 1.4%), פנאומוניה (2.2% לעומת 0.7%) וזיהום אתר ניתוח (2.9% לעומת 0%). במעקב לאחר שנה PDB נקשר בשיעור גבוה יותר משמעותית של הישרדות ללא קטיעה, גם במעקפים שמוצאם ב-POP מעל הברך וגם בכאלו שמוצאם מב-POP מתחת לברך. באופן דומה, PDB נקשר בהישרדות ללא קטיעה גבוהה משמעותית בהשוואה לטיפול אנדוסקולארי גם כאשר ה-outflow היה עורק טיביאלי וגם כשה-outflow היה עורק פדאלי.
מסקנות - למרות שהשימוש בו פחת בעשור האחרון, PDB ממשיך לספק תוצאות ארוכות טווח טובות יותר מבחינת הישרדות ללא קטיעה, patency והצלת גפה לעומת טיפול אנדוסקולארי אינפרה-פופליטאלי למחלה חסימתית, על אף שהוא קשור בשיעור תמותה ותחלואה פרי-אופרטיביים גבוה יותר. יש צורך בהערכת סיכון פרה-אופרטיבית זהירה ובחירת מטופלים נכונה על מנת למקסם את התוצאות של התערבות אינפרה-פופליטאלית מבודדת, תוך הבטחה שהסיכונים הפרוצדוראליים המיידיים נשקלים כנגד פוטנציאל השיפור ארוך הטווח באוכלוסיית מטופלים זאת.
למאמר המלא
References: Chamseddine, Hassan et al. “Popliteal-distal bypass versus infra-popliteal endovascular therapy for infra-popliteal occlusive disease.” Journal of vascular surgery vol. 82,6 (2025): 2123-2132.e3. doi:10.1016/j.jvs.2025.07.048