מתקצר: ד"ר יאיר עדן

לטקסט המלא

מבוא:

תיקון מפרצת של אבי העורקים הבטני בגישה אנדוסקולרית (EVAR) הפך לטיפול המועדף בתנאים אנטומיים ה מתאימים. בעוד שגישה זו מספקת אלטרנטיבה זעיר פולשנית לתיקון פתוח עם תוצאות משופרות, דליפות פנימיות לאחר ההשתלה מהוות גורם בעמידות לטווח הארוך.

בנוסף, הצורך בהתערבות מחודשת לטיפול בבעיה, הינו נושא מרכזי במהלך המעקב לאחר הניתוח. דלף פנימי Endoleaks מסוג II  הוא הנצפה ביותר לאחר תיקון מפרצת של אבי העורקים הבטני בגישה  אנדוסקולרית.

מקור הדלף בכלי דם אחרים, בדרך כלל העורק המזנטריאלי התחתון ועורקי עמוד השדרה המביאים למילוי רטרוגראדי של שק המפרצת.

עד 80% מהמקרים נפתרים באופן ספונטני במהלך 6 החודשים הראשונים לאחר הניתוח.  עם זאת דליפות שלא נפתרו עלולות לגרום להגדלת שק המפרצת, ולהגדיל את הסיכון לתוצאות שליליות משמעותיות, צורך בהתערבות משנית מחדש ונטייה לקרע מפרצת שיכול להיות קטלנית.

כדי למנוע מעבר לתיקון בגישה פתוחה, נעשה שימוש באסטרטגיות רבות לטיפול בבעיה זו, בגישה לפרוסקופית באמצעות אטמים, דבק וסלילים.

לאחרונה נעשה שימוש בחומרים  נוזליים לסגירת העורקים  הממשיכים להזרים דם לשק המפרצת. קופולימר אלכוהול ויניל של אתילן ויניל (אוניקס) התגלה כגורם אמבוליזציה נוזלי חדשני המספק אפשרות זעיר פולשנית לטיפול בזרימה הנכנסת  ובזרימה היוצאת  אל ומשק המפרצת בפעולה אחת.

בעוד אוניקס אושר על ידי מינהל המזון והתרופות האמריקני (FDA) לטיפול במומים עורקיים תוך-גולגוליים,8 תוצאות טיפול אוניקס בדלף פנימי מסוג II לאחר EVAR אינן מאופיינות היטב. מטרת המחקר שלנו הייתה לנתח בדיעבד את התוצאות של סגירת כלי דם באמצעות אוניקס לטיפול ב Type II Endoleak בעקבות EVAR.

שיטות:

סקירה רטרוספקטיבית של מטופלים  שטופלו ב- T2ELs בעזרת אוניקס בין השנים 2009–2018. כל סריקות ה- CT לפני ואחרי השימוש באוניקס עובדו תוך מעקב אחרר שינויים בקוטר ובנפח שק המפרצת בעזרת תוכנת שחזור תלת ממדי.

התוצאות העיקריות היו שינוי בקוטר ובנפח  מרבי של המפרצת. התוצאות המשניות כללו התערבויות נוספות, קרע ותמותה. ניתוח תת קבוצה בוצע עם חולים עם T2ELs מבודדים (ללא סוגים אחרים של endoleaks).

תוצאות:

זיהינו 85 מטופלים (73 גברים, גיל ממוצע 77.6 ) שעברו 112 התערבויות אוניקס. הזמן הממוצע להתערבות אוניקס ראשונה לאחר EVAR המדד היה 3.3  שנים. מטופלים עברו בממוצע  1.3 התערבויות של אוניקס תוך שימוש בממוצע של 4.9מ"ל לטיפול.

שלושה סיבוכים התרחשו (אקסטרווסציה של אוניקס, איסכמיה במעי הגס והמטומה של אתר גישה). המעקב הממוצע נמשך 2.5  שנים לאחר הטיפול הראשוני באוניקס. במעקב האחרון נצפתה התייצבות בקוטר השק בקרב 47% מהמטופלים  וירידה שך 5 מ"מ ויותר נצפתה ב -19% מהמטופלים.

גידול שק של 5 מ"מ ויותר נצפה אצל 34% מהמטופלים לאחר התערבות אוניקס הראשונה. בתת-קבוצה של T2EL מבודד, 72% חוו ייצוב של שק המפרצת או הפחתה של 5 מ"מ ויותר.

הישרדות ללא קרע הייתה 95% לאחר 5 שנים, וההישרדות הכוללת הייתה 54% לאחר 5 שנים. בניתוח רב משתני, ייצוב או הפחתת קוטר AAA נקשר באופן עצמאי ל- BMI> 30  (P = 0.01) ולאחר התערבות בלבד עם הזרקת אוניקס (P = 0.02).

מסקנות:

השימוש באוניקס לטיפול ב  T2ELs הביא לייצוב או הפחתת קוטר שק AAA ב 66% מהחולים, ועד 72% ב- T2EL מבודדים. יתר על כן, התערבויות חוזרות עם אוניקס לא היו קשורות לייצוב שק המפרצת או להקטנתו.

בהתחשב בתוצאות הדומות לאסטרטגיות אחרות של גישות טיפוליות שתוארו בספרות, יש לשקול בצורה נבונה שימוש באוניקס לניהול T2ELs, במיוחד עבור T2EL שנותרו פעילים לאחר התערבות ראשונית בה נעשה שימוש בחומר זה.

Gergely D. Mozes' , Keouna Pather' , Gustavo S. Oderich et al. Outcomes of Onyx® Embolization of Type II Endoleaks After Endovascular Repair of Abdominal Aortic Aneurysms, Annals of Vascular Surgery, 2020-08-01, Volume 67, Pages 223-231